יום שני, 28 בספטמבר 2009

בראשוב והדרך אליה

הדרך לבראשוב מהאגם האדום לא קצרה ומלאה מהמורות, כבישים מהסוג הגרוע ביותר. בדרך אין גם הרבה אטרקציות.

העיר גדולה בעלת מרכז עתיק. מתגוררים בה יותר מחצי מיליון אנשים. יש בה שילוב בין ישן לחדש. כיכר מרכזית יפה ורחבת ידיים, נוף הרים ירוק שמקיף מכל עבר כמעט וגם קניונים חדשים ומודרניים עם חנויות יפיפיות ואפילו מותגים ישראלים כפוקס ולאלין שהתמקמו בה.
בית הכנסת היהודי קרוב למרכז העתיק שופץ והוא יפה להפליא (כניסה בתשלום, גם לישראלים). הקהילה היהודית הסביבה מונה כ-300 איש בסך הכל. הכנסייה השחורה גם היא מרשימה ויש בה כמה דברים שהם "הכי" ברומניה (העוגב הכי גדול, אוסף השטיחים האוריינטלים וכד'). לא יודע אם הסיסמא השאוּלה של העיר נכונה אבל בהחלט יש בה משהו: Brasov, probably the best city in the world
דרך אגב אם נחזור רגע לשורשים, במלון המפואר שבמרכז העיר חגגו אמא ואבא את ליל נישואיהם. לא ממש סגור על הלוגיסטיקה, אבל איכשהו מבית הכנסת המפואר בבוקרשט בו ערכו את הנישואין (כרגע סגור לשיפוצים) הגיעו למרכז בראשוב כדי לבלות את הלילה במלון. היום הוא נראה קצת מסכן. אז, כך אומרים, הוא היה להיט.
בדרך לבראשוב עוד הספקנו לעבור בכנסייה המבוצרת ב-Prejmer, הנמצאת ברשימת המורשת העולמית של אונסקו. מבנה די מרשים מוקף חומה. בחלק הפנימי של החומה נבנו המוני חדרונים לאחסון וכנראה גם למגורים. ניתן לעבור בין חדרונים שונים כמו במבוך לחדרונים אחרים. בין החומה לחדרונים יש מסדרון פנימי שעובר לאורך החומה. סך הכל מבנה מעניין. במרכז כנסייה שצורתה מלמעלה צלב.


אגם בדרך לבראשוב. סתם אגם. לצידו עוברת מסילת רכבת ועליה זכינו לראות רכבת עתיקה במיוחד עוברת צמוד צמוד וקרוב אלינו. עם דלתות פתוחות כאילו לקוחה מסרט ישן. מן רכבת רפאים
ככה קוראים לאגם. אגם צ'יוקאש. אפילו השם לא משהו

המראה האגדתי של הכפר. הקלאסיקה של קן החסידות על ארובה. חלום.


הכנסיה המבוצרת של Prejmer. מקום מלא הפתעות. יש לו שער מפחיד ודוקרני.

הכנסיה המבוצרת היא מעגל שחלקו החיצוני חומה בצורה מאד. במרכז נמצאת הכנסייה עצמה ולה צורת צלב. זהו סטנד הדרשות כנראה

החומה שמסביב היא לא סתם חומה אלא קומפלקס של חדרים ומעברים המחברים בינם בצורה מפותלת ומלאת סוד

מבחר כלים , צעצועים ושאר חפצים שהיו במקום
עוד כלים - כלי עבודה, כלי מלחמה אולי

מדרגות צרות ומחילות

מעברים "סודיים"

חרכים מבעד לחומה

לכל חומה דק עץ שמאפשר תנועה שלא דרך המחילות בין החדרים
רקע של נירוונה

בית הכנסת בבראשוב. מתחברים ליהדות



בית הכנסת מבפנים. יפה ומפואר.

עוד אחד מסמליה של בראשוב. הכנסייה השחורה שניקראת כך על שם שריפה שהפכה אותה לעיי חורבות. בפנים יש אוסף עצום של שטיחים אוריינטלים ועוגב ענק

הכיכר המרכזית של בראשוב. פינת חמד


סלוגן מושאל. נראה שזו הפכה להיות הסיסמא של העיר. הכל תוסס ומרגיש שמח


ישן מול חדש בכיכר

מעל העיר ניבטת הכתובת הענקית עם שם העיר. מעין הוליווד רומני

עומדים להיכנס לסימטה הצרה מאד מאד





מתכון מנצח לארוחה זריזה

מתכון המזקק לתוכו את המיטב של האוכל הרומני הפשוט והמשובח.
אחד לחם כפרי טרי
אחד גליל סלמי דה סיביאו – פאר תוצרת רומניה
אחד חרדל מקומי (רצוי עם חראן, חזרת)
בירה מקומית מקוררת היטב
שדרוג מומלץ – חמוצים מקומיים. מלפפונים יעשו את העבודה.
אופן ההכנה: פרוס שתי פרוסות מהלחם לסנדביץ'. מרח בחרדל המקומי בנדיבות. פרוס מבחר נאה של סלמי (אפשר עבות) ופזר על אחת הפרוסות, שוב בנדיבות. סגור את הסנדביץ', פתח את הבירה. כעת תן במשולב ביס בכריך, שלוק מהבירה, ביס במלפפון כבוש. עצום עיניים. אתה בגן עדן!


מקור הלחם

אחד לחם תפוחי אדמה ששוקל הרבה, גליל סלמי איכותי, חרדל מתוגבר בחזרת (חראן). אופן ההכנה: לערבב

מקטן ועד גדול עוסקים בטעימות סלמי

המוצר המוגמר. גירסת הדלוקס המשודרגת

האגם האדום ומעברי הביקאז

מבט אל הצוק הכי מרשים ומפורסם במעברים. עומד גבוה מעל הכל עם הצלב המנסה להוכיח את גדולתו של האדם אולי. במציאות כל אחד מרגיש מאד קטן לנוכח הטבע הבלתי נגמר של הביקאז

אולי המקום היפה ביותר שהגענו אליו ולבטח המיוחד ביותר. מעברי הביקאז הם קניון צר שהופך ממש צר בין מצוקים תלולים ועוצרי נשימה. מגוון תצורות הסלע והקירות הוא אדיר. בתחתית הקניון עובר נהר הביקאז ובמקביל אליו הכביש. החיסרון היחיד הוא אותו כביש שהופך את המקום לאזור ממונע ולא סתם אתר טיול רגלי בטבע. בכל זאת כדאי לטייל לאורך הכביש מלמעלה עד למטה כי מראה העיניים בהליכה שונה לחלוטין ממעבר ברכב בלבד. ניתן גם לטייל למכביר בשבילי הליכה ביערות הסביבה. השבילים מסומנים ומשולטים. לא ברור היכן ניתן למצוא מפת טיול.


הקניון מפתיע על הכביש ומהמם אותך מיד בעוצמה שלו
הכביש מתפתל בין המצוקים ולא רואים הרבה קדימה

לצד הכביש ובתוך הקניון זורם נהר הביקאז

אפשר לרדת לנהר ולהרגיש אותו במלוא עוצמתו. קור מטורף.

מגיעים לבית הקיט שכולו שלנו. הבחירה היתה אקראית המיקום התגלה כמושלם. בלב השקט, אזור כפרי שחלקו פנסיונים וחלקו בתים כפריים ממש. לא יכולנו לבקש יותר. בעצם אולי כן, המים החמים התגלו כלא מספיקים. היינו כאן שני לילות.
הנוף, הו הנוף. מהמרפסת. באמת כל כך מדהים שממש רוצים להישאר. מה שכן, בחורף מדובר כנראה בסיוט.

מהצד השני רואים את הפנסיון ה"מתועש" הזה. יעני צימרים אבל בקתות צפופות וצמודות, לא כמו הבית החמוד והשקט שלנו


האגם האדום הוא אגם שנוצר מהצפה בליל שיטפונות לפני כ-200 שנה שגם יצר מספר סכרים טבעיים שאיפשרו את עצירת המים והיווצרות האגם. מדובר באגם קטן ומקסים ביופיו. ייחודו באדמה האדומה בסביבתו ומכאן שמו. כמו כן האגם מרוצף בגזעי עצים המבצבצים ממנו בכל פינה. חתירה קצרה בסירת משוטים היא ממש חובה ובכל מקרה טיול בשבילים שמסביב לאגם כדאי.
כל הסביבה מאד תיירותית והמחירים די גבוהים (בעיקר מזון, מכולת וכד'). התגוררנו בבית עץ מקסים ונוח שעמד כולו לרשותנו עם נוף מטריף אל עמק ירוק ושלל מצוקים מסביב. אחת הפינות הכי כיפיות שישנו בה.

בואכה האגם האדום. מדובר באגם קטנטן בלב עמק, נחבא כמעט בין הצמחיה

האגם מתגלה. הפעילות הפופולרית כמו בכל אגם רומני טיפוסי - שיט בסירות משוטים.

הסירות מושכרות לפי יחידות של 20 דקות והעסק מתקתק. האמת, לא צריך יותר - האגם קטן.

האתגר האמיתי בחתירה הוא ההתחמקות מגזעי העצים המבצבצים מהבמים, שרידים של התקופה לפני ההצפה שהפכה את העמק לאגם קטן. האגם האדום מכונה כך בזכות האדמה האדמדמה המקיפה אותו מסביב

אחר הצהרים אנחנו פוצחים בטיול רגלי במורד הכביש אל מעברי הביקאז שוב. הפעם אנחנו רוצים להתרשם במתינות ולא בנסיעה. יורדים לאורך הכביש המפותל

מוצאים פינת חמד שיורדת מהכביש אל הנהר. מתארגנים לטבילונת ומנוחה. היום חם ולמים הקרים מתרגלים יפה. מרענן, יפה, מקסים.



מגיעים לתחתית והקניון נחשף שוב. ברגל הצוקים והקירות לא נותנים מנוח. מקיף מכל כיוון ולגמרי עוצר נשימה

מגוון צורות ותצורות סלע

ואיך אפשר בלי הירידים. בכל מקום שהכביש מתרחב ומאפשר חנייה מתמקמים ערי הדוכנים

זוממים על הרכישה הבאה. אולי איזה סנאי חמוד?

יוצאים שוב לדרך. הזדמנות להציץ על ה"מיניבוס" שלנו. בעצם של מריו. לא שיא הנוחות והפינוק אבל נורא כיף ליסוע ביחד והמיזוג עובד