פוסט פרודאקשן

יום אחרי שנחתנו אבא שולח אלי מייל עם תמונה מצורפת. מדובר בדף מספר 246 מתוך מדריך הטלפון של בוקרשט של שנת 1937, שנה לאחר שהוא נולד. בדף אפשר לראות את מספר הטלפון של סבא "בּוּבּוּ", פריץ הוא פרידהרד, רופא ברחוב וקרסקו 6. זה הבית שאבי נולד. היינו שם, מן סמטה שכזאת, אך אין מה לצלם כי הבית כבר אינו קיים. זה הבית שלפני שרבן וודה.

מה שמעניין כאן, מעבר למוצג ההסטורי המדהים לכשעצמו, זה שם המשפחה המופיע כ-Fischler. בתעודת הלידה של אבא שם המשפחה מופיע בכתיב רומני, כלומר Fisler, כאשר מתחת לאות s מופיע הפסיק (Ş) ההופך אותה לשין, כלומר היא נהגת sh. בארץ כבר שונה השם ל-Fishler, לפי ההגייה האנגלית. לא ברור מאיפה הגיע למדריך השיבוש הזה. כאמור בתעודת הלידה של אבא שנכתבה שנה לפני שנת המדריך השם מופיע אחרת בוודאות.


אבא טוען שבטכנולוגיה שהיתה אז לא סביר שספר הטלפונים עודכן מדי שנה ולכן יתכן שהרישום הוא מ-1936 ואפילו לפני כן. יכול להיות שכך נכתב שם המשפחה באותו זמן וסבא וסבתא שינו אותו משום מה. אבא גם מציין, כי יכול להיות, ואני מצטט, "שהפקיד במשרד האוכלוסין היה טמבל וכתב מה שהוא רצה".

יום למחרת אני מקבל דף נוסף. הפעם מספר הטלפונים של 1938. אם היינו צריכים הוכחה אז אפשר לראות שבהיותו פחות משנתיים עבר אבא עם הוריו לרח' שרבן וודה 66 – כמו שראינו וצילמנו, שם התגורר עד לנישואיו בגיל 24. אחר כך, מהפח אל הפחת כמו שהיה נהוג אז. מלגור עם הוריו שלו עבר עם אמא לגור עם הוריה שלה. איך הצליחו לעשות ילדים אז? תעלומה...



חלק מהדברים כאן כוסו בהרחבה בקטע המורחב על משפחתו של אבא שהוסיף בעצמו

משהו שבכל זאת נשמט משם והגיע אלי גם במייל מאבא, זו תמונה של סבא "בובו" (מימין) עם הוריו בפוזה מכובדת וייצוגית. התסרוקת, איך נאמר, יצירתית משהו. תודו. בכל מקרה, לפי עדותו של אבא, סבא היה מדור נפילים שמשום מה נבלם אצלנו במשפחה - הוא היה בגובה 1.88. ככה התרסקה קריירת הכדורסל שלי...20 סמ' למטה מזה.

איך מסכמים?

תמיד הרי חייבים לסכם. הקפדתי כאן גם לתעד ציפיות כך שאפשר לבדוק אחד לאחד. תוכלו לעשות זאת בעצמכם כי בזמן הכתיבה אין לי את הציפיות מולי רק את הזכרונות של מה שנכתב. לכן אשתמש רק בהם. בתכנון מול ביצוע אפשר לומר שתוכנית הטיול, התכנים והמסלול היו מצויינים. הכל תקתק היטב ובהתחשב בנסיבות ומזג האוויר הצלחנו לעשות לא מעט. מדובר בשבועיים מעייפים, דחוסים וצפופים, אולם דווקא הסכנה הגדולה של חבית חומר הנפץ המשפחתית המשותפת היתה מבחינתי מוצלחת וגם הויכוחים המעטים והקונפליקטים היו בטלים בשישים. מצידי לפחות.

הצלחנו להכניס את התכנים החשובים וממש כפי שרציתי וקיויתי, נקודות הציון המשפחתיות שימשו טריגר להעלאת השאלות. כך, שלב אחרי שלב, נחשף בפני, בעצם בפעם הראשונה בחיי, הפסיפס השלם של ההיסטוריה המשפחתית או לפחות חלק ניכר ממנה. היה מדהים לראות איך סיפורים שאת חלקם שמעתי בעבר יותר מפעם אחת אבל צללו למגירות נישכחות, הפכו אצלי לתמונה מלאה, רחבה וסדורה, יריעה שלמה שהפעם גם תועדה בכתב. הדוגמא הטובה ביותר לדינמיקה של הדברים היתה למשל ביום האחרון בבוקרשט, כשישבנו בפארק הרסטראו, באי הילדים המצ'וקמק. הילדים קפצו על המתנפחים ובעצם בלי להיות בשום אתר היסטורי של חיי המשפחה, עלו כמה שאלות שגילגלו להן את סיפור משפחת לדרר, משפחתה של אמא, בשואה ואת ההיסטוריה הרומנית שהובילה לאירועים שונים. מצד אחד אמא מספרת בזיכרון די מדהים על אירועים מחיי משפחתה ומצד שני אבא תורם בידענות את הרקע ההסטורי כאילו היה מדובר כאן בפרופסור להיסטוריה. מרגש ומקסים. אני, כמו סטונדט ממושמע, כתבתי הכל...

אושר גדול גם היה לי משבועיים שלמים של בילוי עם משפחתי המצומצמת. משפחה שקצת נזנחה בשנה האחרונה בגלל עבודה תובענית. הזמן היקר שנוצל עם הילדים ועם ההנאות וההתרגשויות שלהם יהיה משהו שילווה אותי עוד הרבה זמן וגם עובדה שיהיה לי קשה להיפרד ממנה. דווקא "הביחד הזוגי" מאבד עצמו לחלוטין בסיטואציה ולזה נקווה שעוד נגיע כמה שיותר מהר.
גם המעגל המורחב המשפחתי תרם המון לחוויה. יש לי אחות אחת ומשפחה קומפקטית עם אחיינים שנראה שכיף להם סך הכל מאד ביחד. הפרסומת לסודה אומרת less is more ובלי קשר למשפחות אחרות, ה-less שלנו הוא בהחלט הרבה more והביחד הזה היה ממש נהדר.

על כך אני אומר תודה לכולם, כיף גדול להיות עם כולכם. לאמא ולאבא שנתנו את הלב על תכנון הטיול והובילו אותנו צעד אחר צעד מהיציאה ועד החזרה, שימשו את עיקר "הפה הדובר" והיו להוטים שנמצה את החוויה כולה. בלעדיהם זה לא היה קורה - מהרבה סיבות.

לקרין אחותי בעלת הלב הענק והמרץ העוד יותר גדול. תמיד עוזרת, תמיד מחייכת (נו בסדר, כמעט תמיד). מלאה בהתלהבות שממלאת את כל הסביבה. פשוט כיף.

לנחמן האיש בעל החיוך האינסופי והרוגע הקוסמי. מכבה השריפות, מישר ההדורים, מי שתמיד יודע לשים דברים בפרופורצייה הנכונה. מלך הפנקייקים והחביתות שברגע תופר ארוחות. מיצמצת לרגע והופ האוכל כבר על השולחן. עוד כיף.

לנעם, אריאל ואופיר שמביא כל אחד אישיות משלו וצבע משלו ומהווים חלק בלתי נפרד מהפסיפס המשפחתי.

לחדוה, זוגתי הנפלאה שלצידי תמיד בעת צרה, שיודעת להרגיע ולמצוא לי את כל הדברים. מזלי שמצאתי אותה.
לילדים החמודים שלנו רוני ותום שהם פלא פלאים ואהובים עד מאד.

המממ...אוכל

לאחר מחשבה נוספת הוחלט (ביני לבין עצמי) שאי אפשר לסגור כאן את הבאסטה בלי פרק מיוחד שיסכם את נושא האוכל ברומניה. סך הכל האוכל תופש נתח נכבד מהטיול ולפעמים נראה היה שאף יותר זה. חוצמיזה שתמונות של אוכל נראה פיגוז וצבעוני. בכיף. בכל מקום בעולם כיף לצלול לתוך האוכל המקומי, לנסות ולטעום. כאן הגענו עם ידע מוקדם ומקורות פנימיים אז ההחלקה לחומר הלימוד היתה קלה במיוחד.

תנובה - חזקים בחלב. בעיקר בעיר

ראשית אפשר לומר שהצימחוניות שרדו. לא קל להיות צמחוני במסעדות רומניה. עם השלמות סופר ומכולת אפשר לשדרג למרות שגבינות רזות אין בנמצא. בעצם יש אבל הן של 16% בלבד...ירקות, פירות טריים בהחלט נמצאים בשפע, לא זול אבל עדין בגבולות הנורמה.

אחרי שכיסינו את החובה ההכרחית הזאת נמשיך בסקירה המעניינת יותר. כבר הוזכר שהגריל הוא בעצם עוד ילד בחצרו של הרומני ומטפחים אותו ומשקיעים בו זמן נכבד. לצד הגריל הבנוי לבנים תמצאו גם את ערימות העצים שמשמשות בעיר להסקה וחימום מים, אבל גם לתדלוק הגריל ולבניית האש לפני הנחת הגחלים, "הקְרְבּוּן".

קדרות גולש מסוגים וצבעים שונים ביריד כפרי

הבשר הוא לא מאד איכותי אבל הוא טעים. נתחי הבקר לא הלהיבו אבל החזיר הולך כאן מאד חזק. בכל צורה אפשרית. מלח, פלפל ולעבודה. בכפרים, הרומנים כנראה מעדיפים לגדל את החזיר בעצמם, מאשר לרכוש בסופר. גם כאוכל בשר אני מודה שזה קצת מצמרר.

החטיפים על הגריל הם ה"מיץ'" שתרגומם לעברית הוא "קטנים". הקבבים שהולכים חזק בירידים ודוכנים ובמקומות המועדים. תגידו מספר והופ עולה על הגריל. מצויין עם חרדל, בירה וחמוצים. הקבב הרומני לא מתובל אבל טעים. לא נשכח את הנקניקיות המפארות כל מטבח מזרח אירופי – עבות או דקות חריפות או שמנות. לפנים!

בקיצור, כמו שהבנתם, פרק הבשר על הגריל במסעדות רומניה הוא בהחלט הגדול בתפריט.

מיץ' - נסיכי האוכל הרומני

כל דבר ברומניה שנכנס לקיבה נשטף בדרך כלל ע"י בירה. נראה שכמו שהגריל הוא אחד מאבות המזון הבירה היא המשקה הלאומי. זה מתבטא במחיר שבדרך כלל זול יותר משתיה רגילה, כולל מים, גם כשמדובר בקיוסקים ולא רק בסופר. בנוסף זה מתבטא בגודל האריזות. פחיות של שליש ליטר לא תמצאו, רק חצי. בקבוקים, לפעמים, אבל גם הם מתחבאים בביישנות בפינה נידחת לנוכח בקבוקי החצי ליטר ואחיהם הגדולים בנפח 1.5 ליטר (!!). פחית בירה מקומית בנפח חצי ליטר תעלה לכם מקוררת בקיוסק השכונתי כ-3 ש"ח או קצת יותר. סְנְטָטֶה, לבריאות.

נשטף טוב עם בירה

דרך אגב, באנקדוטה מעניינת ניתקלנו במכולת בה רצינו לרכוש כמה בקבוקי בירה. המוכרת סרבה למכור לנו בקבוקים בלי שנביא בקבוקים ריקים תמורת המלאים שאנו רוכשים. לדבריה הספק לא מוכן לתת לה חדשים אם היא לא מחזירה בקבוקים ריקים. לשאלתי מה עושה אזרח נאמן שרוצה לרכוש בקבוק בפעם הראשונה (כן, את כל זה שאלתי ברומנית), היא לא ידעה להשיב. כנראה שמדובר כאן במקביל לתופעה הצהלית הידועה של "השלמת ציודים" (מהשכן).

חמוצים רומנים ביתיים הם ליווי הכרחי לארוחה בשרית. להפתעתי אלה מבית אבא יזכרו תמיד כיותר טעימים אבל בכל מקרה חובה לנסות. הרומנים כובשים כל דבר כמעט; כרוב, עגבניות, כרובית, מלפפון, פלפל...

תעודת כשרות לא תמצאו כאן - בשר ציד בפורמט קבנוס

תוספות למנה עיקרית נוטות לחוסר יצירתיות קיצוני. כל עוד מדובר בתפוחי אדמה אפשר למצוא גרסאות טעימות למדי של אפייה וטיגון. באורז מתחילה הנפילה וירקות מבושלים/מאודים לא מתרוממים. אם כבר מבושלים לכו על סַרמַאלֶה. כאמור עלי כרוב כבוש עם מילוי בשר טחון, מלווה בממליגה הקלאסית ולחובבים גם שמנת (חמוצה). מנה מנצחת.

המרקים ממוקדים חזק בגרסאות צ'ורבה – בדרך כלל עם בשר לפעמים ירקות נטו. מרק לא סמיך אבל עשיר על בסיס חמצמץ שהוא בד"כ הנוזל בו שוהה הכרוב הכבוש. להיט מטורף אם זה בגרסאות השעועית הלבנה ו/או חתיכות בשר מעושנות.

מרק סירפדים עם ממליגה בצד - מי שאכל התלהב. צמחוני לשם שינוי

על הפאפאנש כבר שרנו הלל ואם לא זה שימו עין על הבלינצ'ס הממולאים ריבה או גבינה מתוקה.

מחוץ למסעדה תמצאו את הדוכנים – החל מביגלה רומני שהוא האוריגינל העגול הקשה אבל מאד רך כשהוא טרי. מ-ה-מ-ם. יש גם ביגלה עגולים קטנים שנמכרים בחבילונת קשורה בחוט. קשים ופריכים ולא מאכזבים.

בצידי הדרך דוכנים שבראשם גבינות הקשקבל המעושנות, אבל גם ורסיות נוספות של גבינות, כמו למשל גבינות עזים עטופות במארז מקליפת עץ אלון. הריח חזק ומשאיר חללים. מטעמי בשר מסתובבים גם כן בדוכנים – אם בצורת קבנוסים מכל מה שזז או סתם נתחי חזיר בעלי שמות שונים ומשונים.

גבינות מעושנות, חלקן במעטפת קליפת עץ, תרכיזי מיץ על בסיס פירות יער

פירות יער מלוא הטנא הצוענים קוטפים ביערות העצומים. תוכלו לקנות כוסות מלאות כל טוב מהמתוק והצבעוני הזה. כדאי להיזהר מתולעים. במיוחד מחצי תולעים. שימו לב לפני הביס. פירות היער משמשים גם לרקיחת מני תרכיזים, ריבות, ליקרים (לא מאד שכיח – כנראה אסור עפ"י החוק) וכמובן גם דבש.

פטל בצידי הדרך

אי אפשר לשבוע - רק זהירות מהתולעים

לסיכום סיכום לא נשכח את קינוח הדגל שרץ לאורך כל דוכני רומניה. הקיורטוש-קולאץ' (שם הונגרי) או הקוזונאק. עוגת השמרים המלופפת סביב "דמוי מערוך" ונאפת מעל לגחלים עם ציפוי לבחירתכם: שוקולד, אגוזים, טבעי. כמה גדול ככה מתאדה במהירות עמוק לתוך הבטן. הקטע, שמסתבר שזה כבר ממש כאן כבר שלוש וחצי שנים

בתיאבון.

קיורטוש קולאץ'