תמיד הרי חייבים לסכם. הקפדתי כאן גם לתעד ציפיות כך שאפשר לבדוק אחד לאחד. תוכלו לעשות זאת בעצמכם כי בזמן הכתיבה אין לי את הציפיות מולי רק את הזכרונות של מה שנכתב. לכן אשתמש רק בהם. בתכנון מול ביצוע אפשר לומר שתוכנית הטיול, התכנים והמסלול היו מצויינים. הכל תקתק היטב ובהתחשב בנסיבות ומזג האוויר הצלחנו לעשות לא מעט. מדובר בשבועיים מעייפים, דחוסים וצפופים, אולם דווקא הסכנה הגדולה של חבית חומר הנפץ המשפחתית המשותפת היתה מבחינתי מוצלחת וגם הויכוחים המעטים והקונפליקטים היו בטלים בשישים. מצידי לפחות.
הצלחנו להכניס את התכנים החשובים וממש כפי שרציתי וקיויתי, נקודות הציון המשפחתיות שימשו טריגר להעלאת השאלות. כך, שלב אחרי שלב, נחשף בפני, בעצם בפעם הראשונה בחיי, הפסיפס השלם של ההיסטוריה המשפחתית או לפחות חלק ניכר ממנה. היה מדהים לראות איך סיפורים שאת חלקם שמעתי בעבר יותר מפעם אחת אבל צללו למגירות נישכחות, הפכו אצלי לתמונה מלאה, רחבה וסדורה, יריעה שלמה שהפעם גם תועדה בכתב. הדוגמא הטובה ביותר לדינמיקה של הדברים היתה למשל ביום האחרון בבוקרשט, כשישבנו בפארק הרסטראו, באי הילדים המצ'וקמק. הילדים קפצו על המתנפחים ובעצם בלי להיות בשום אתר היסטורי של חיי המשפחה, עלו כמה שאלות שגילגלו להן את סיפור משפחת לדרר, משפחתה של אמא, בשואה ואת ההיסטוריה הרומנית שהובילה לאירועים שונים. מצד אחד אמא מספרת בזיכרון די מדהים על אירועים מחיי משפחתה ומצד שני אבא תורם בידענות את הרקע ההסטורי כאילו היה מדובר כאן בפרופסור להיסטוריה. מרגש ומקסים. אני, כמו סטונדט ממושמע, כתבתי הכל...
אושר גדול גם היה לי משבועיים שלמים של בילוי עם משפחתי המצומצמת. משפחה שקצת נזנחה בשנה האחרונה בגלל עבודה תובענית. הזמן היקר שנוצל עם הילדים ועם ההנאות וההתרגשויות שלהם יהיה משהו שילווה אותי עוד הרבה זמן וגם עובדה שיהיה לי קשה להיפרד ממנה. דווקא "הביחד הזוגי" מאבד עצמו לחלוטין בסיטואציה ולזה נקווה שעוד נגיע כמה שיותר מהר.
גם המעגל המורחב המשפחתי תרם המון לחוויה. יש לי אחות אחת ומשפחה קומפקטית עם אחיינים שנראה שכיף להם סך הכל מאד ביחד. הפרסומת לסודה אומרת less is more ובלי קשר למשפחות אחרות, ה-less שלנו הוא בהחלט הרבה more והביחד הזה היה ממש נהדר.
על כך אני אומר תודה לכולם, כיף גדול להיות עם כולכם. לאמא ולאבא שנתנו את הלב על תכנון הטיול והובילו אותנו צעד אחר צעד מהיציאה ועד החזרה, שימשו את עיקר "הפה הדובר" והיו להוטים שנמצה את החוויה כולה. בלעדיהם זה לא היה קורה - מהרבה סיבות.
לקרין אחותי בעלת הלב הענק והמרץ העוד יותר גדול. תמיד עוזרת, תמיד מחייכת (נו בסדר, כמעט תמיד). מלאה בהתלהבות שממלאת את כל הסביבה. פשוט כיף.
לנחמן האיש בעל החיוך האינסופי והרוגע הקוסמי. מכבה השריפות, מישר ההדורים, מי שתמיד יודע לשים דברים בפרופורצייה הנכונה. מלך הפנקייקים והחביתות שברגע תופר ארוחות. מיצמצת לרגע והופ האוכל כבר על השולחן. עוד כיף.
לנעם, אריאל ואופיר שמביא כל אחד אישיות משלו וצבע משלו ומהווים חלק בלתי נפרד מהפסיפס המשפחתי.
לחדוה, זוגתי הנפלאה שלצידי תמיד בעת צרה, שיודעת להרגיע ולמצוא לי את כל הדברים. מזלי שמצאתי אותה.
לילדים החמודים שלנו רוני ותום שהם פלא פלאים ואהובים עד מאד.
הצלחנו להכניס את התכנים החשובים וממש כפי שרציתי וקיויתי, נקודות הציון המשפחתיות שימשו טריגר להעלאת השאלות. כך, שלב אחרי שלב, נחשף בפני, בעצם בפעם הראשונה בחיי, הפסיפס השלם של ההיסטוריה המשפחתית או לפחות חלק ניכר ממנה. היה מדהים לראות איך סיפורים שאת חלקם שמעתי בעבר יותר מפעם אחת אבל צללו למגירות נישכחות, הפכו אצלי לתמונה מלאה, רחבה וסדורה, יריעה שלמה שהפעם גם תועדה בכתב. הדוגמא הטובה ביותר לדינמיקה של הדברים היתה למשל ביום האחרון בבוקרשט, כשישבנו בפארק הרסטראו, באי הילדים המצ'וקמק. הילדים קפצו על המתנפחים ובעצם בלי להיות בשום אתר היסטורי של חיי המשפחה, עלו כמה שאלות שגילגלו להן את סיפור משפחת לדרר, משפחתה של אמא, בשואה ואת ההיסטוריה הרומנית שהובילה לאירועים שונים. מצד אחד אמא מספרת בזיכרון די מדהים על אירועים מחיי משפחתה ומצד שני אבא תורם בידענות את הרקע ההסטורי כאילו היה מדובר כאן בפרופסור להיסטוריה. מרגש ומקסים. אני, כמו סטונדט ממושמע, כתבתי הכל...
אושר גדול גם היה לי משבועיים שלמים של בילוי עם משפחתי המצומצמת. משפחה שקצת נזנחה בשנה האחרונה בגלל עבודה תובענית. הזמן היקר שנוצל עם הילדים ועם ההנאות וההתרגשויות שלהם יהיה משהו שילווה אותי עוד הרבה זמן וגם עובדה שיהיה לי קשה להיפרד ממנה. דווקא "הביחד הזוגי" מאבד עצמו לחלוטין בסיטואציה ולזה נקווה שעוד נגיע כמה שיותר מהר.
גם המעגל המורחב המשפחתי תרם המון לחוויה. יש לי אחות אחת ומשפחה קומפקטית עם אחיינים שנראה שכיף להם סך הכל מאד ביחד. הפרסומת לסודה אומרת less is more ובלי קשר למשפחות אחרות, ה-less שלנו הוא בהחלט הרבה more והביחד הזה היה ממש נהדר.
על כך אני אומר תודה לכולם, כיף גדול להיות עם כולכם. לאמא ולאבא שנתנו את הלב על תכנון הטיול והובילו אותנו צעד אחר צעד מהיציאה ועד החזרה, שימשו את עיקר "הפה הדובר" והיו להוטים שנמצה את החוויה כולה. בלעדיהם זה לא היה קורה - מהרבה סיבות.
לקרין אחותי בעלת הלב הענק והמרץ העוד יותר גדול. תמיד עוזרת, תמיד מחייכת (נו בסדר, כמעט תמיד). מלאה בהתלהבות שממלאת את כל הסביבה. פשוט כיף.
לנחמן האיש בעל החיוך האינסופי והרוגע הקוסמי. מכבה השריפות, מישר ההדורים, מי שתמיד יודע לשים דברים בפרופורצייה הנכונה. מלך הפנקייקים והחביתות שברגע תופר ארוחות. מיצמצת לרגע והופ האוכל כבר על השולחן. עוד כיף.
לנעם, אריאל ואופיר שמביא כל אחד אישיות משלו וצבע משלו ומהווים חלק בלתי נפרד מהפסיפס המשפחתי.
לחדוה, זוגתי הנפלאה שלצידי תמיד בעת צרה, שיודעת להרגיע ולמצוא לי את כל הדברים. מזלי שמצאתי אותה.
לילדים החמודים שלנו רוני ותום שהם פלא פלאים ואהובים עד מאד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה