האגם האדום ומעברי הביקאז

מבט אל הצוק הכי מרשים ומפורסם במעברים. עומד גבוה מעל הכל עם הצלב המנסה להוכיח את גדולתו של האדם אולי. במציאות כל אחד מרגיש מאד קטן לנוכח הטבע הבלתי נגמר של הביקאז

אולי המקום היפה ביותר שהגענו אליו ולבטח המיוחד ביותר. מעברי הביקאז הם קניון צר שהופך ממש צר בין מצוקים תלולים ועוצרי נשימה. מגוון תצורות הסלע והקירות הוא אדיר. בתחתית הקניון עובר נהר הביקאז ובמקביל אליו הכביש. החיסרון היחיד הוא אותו כביש שהופך את המקום לאזור ממונע ולא סתם אתר טיול רגלי בטבע. בכל זאת כדאי לטייל לאורך הכביש מלמעלה עד למטה כי מראה העיניים בהליכה שונה לחלוטין ממעבר ברכב בלבד. ניתן גם לטייל למכביר בשבילי הליכה ביערות הסביבה. השבילים מסומנים ומשולטים. לא ברור היכן ניתן למצוא מפת טיול.

הקניון מפתיע על הכביש ומהמם אותך מיד בעוצמה שלו

הכביש מתפתל בין המצוקים ולא רואים הרבה קדימה

לצד הכביש ובתוך הקניון זורם נהר הביקאז

אפשר לרדת לנהר ולהרגיש אותו במלוא עוצמתו. קור מטורף.

מגיעים לבית הקיט שכולו שלנו. הבחירה היתה אקראית המיקום התגלה כמושלם. בלב השקט, אזור כפרי שחלקו פנסיונים וחלקו בתים כפריים ממש. לא יכולנו לבקש יותר. בעצם אולי כן, המים החמים התגלו כלא מספיקים. היינו כאן שני לילות.
הנוף, הו הנוף. מהמרפסת. באמת כל כך מדהים שממש רוצים להישאר. מה שכן, בחורף מדובר כנראה בסיוט.

מהצד השני רואים את הפנסיון ה"מתועש" הזה. יעני צימרים אבל בקתות צפופות וצמודות, לא כמו הבית החמוד והשקט שלנו

האגם האדום הוא אגם שנוצר מהצפה בליל שיטפונות לפני כ-200 שנה שגם יצר מספר סכרים טבעיים שאיפשרו את עצירת המים והיווצרות האגם. מדובר באגם קטן ומקסים ביופיו. ייחודו באדמה האדומה בסביבתו ומכאן שמו. כמו כן האגם מרוצף בגזעי עצים המבצבצים ממנו בכל פינה. חתירה קצרה בסירת משוטים היא ממש חובה ובכל מקרה טיול בשבילים שמסביב לאגם כדאי.
כל הסביבה מאד תיירותית והמחירים די גבוהים (בעיקר מזון, מכולת וכד'). התגוררנו בבית עץ מקסים ונוח שעמד כולו לרשותנו עם נוף מטריף אל עמק ירוק ושלל מצוקים מסביב. אחת הפינות הכי כיפיות שישנו בה.

בואכה האגם האדום. מדובר באגם קטנטן בלב עמק, נחבא כמעט בין הצמחיה

האגם מתגלה. הפעילות הפופולרית כמו בכל אגם רומני טיפוסי - שיט בסירות משוטים.

הסירות מושכרות לפי יחידות של 20 דקות והעסק מתקתק. האמת, לא צריך יותר - האגם קטן.

האתגר האמיתי בחתירה הוא ההתחמקות מגזעי העצים המבצבצים מהבמים, שרידים של התקופה לפני ההצפה שהפכה את העמק לאגם קטן. האגם האדום מכונה כך בזכות האדמה האדמדמה המקיפה אותו מסביב

אחר הצהרים אנחנו פוצחים בטיול רגלי במורד הכביש אל מעברי הביקאז שוב. הפעם אנחנו רוצים להתרשם במתינות ולא בנסיעה. יורדים לאורך הכביש המפותל

מוצאים פינת חמד שיורדת מהכביש אל הנהר. מתארגנים לטבילונת ומנוחה. היום חם ולמים הקרים מתרגלים יפה. מרענן, יפה, מקסים.



מגיעים לתחתית והקניון נחשף שוב. ברגל הצוקים והקירות לא נותנים מנוח. מקיף מכל כיוון ולגמרי עוצר נשימה

מגוון צורות ותצורות סלע

ואיך אפשר בלי הירידים. בכל מקום שהכביש מתרחב ומאפשר חנייה מתמקמים ערי הדוכנים

זוממים על הרכישה הבאה. אולי איזה סנאי חמוד?

יוצאים שוב לדרך. הזדמנות להציץ על ה"מיניבוס" שלנו. בעצם של מריו. לא שיא הנוחות והפינוק אבל נורא כיף ליסוע ביחד והמיזוג עובד