הטיפוס ל"מערת העטלפים": לא עטלפים, בקושי מערה. גשם, בוץ, הדרך אמנם יפה ופראית אבל האטרקציה קטנהמזג האוויר לא ממש מאיר פנים. קפיצה ל"מערת עטלפים" בכביש נידח 6 ק"מ ממוצ'או. מלבד הדרך, לא מדובר באטרקצייה מרהיבה. הגשם מתחיל ולא מפסיק שוב שעות. איטי ועקבי. לאחר התנחלות בבית מחליטים לצאת לעת ערב כשמתבהר פתאום.
יוצאים להליכה קצרה ממש מאחורי הבית. כל הערוצים שוטפים מהגשמים. כל הכפר מלא זרמי מים. גשרונים מאפשרים מעברים לבתים ולשבילים בכפר. מה שנראה אולי מהכביש הראשי, במבט ראשון, עיירת נופש מלאה פנסיונים מתברר ככפר אמיתי. לצד הפנסיונים כפריים, אולי קשיי יום. האמת שגם לבעלי הבית שלנו לול ממש בתוך המבנה ואצל השכנים הבקצה הרעועה שצמודה לבית מתגלית כמשכנו של חזירון שימיו ספורים. ועדין בין כל אלה, כמה בתי נופש קיציים, אחד מהם ממש מפואר.
אבל זה לא הסיפור. שביל מוביל לשבילון ופתאום אנחנו בתוך חורש על שביל קטנטן. הכל ספוג מים, הנחל זורם לצד השביל. רומניה הכפרית והטבע שלה, ממש בחצר האחורית. קסום קסום ומפתיע.
פטריות צומחות חופשי על המצע הרטוב. בהמשך גילינו שהטלפון הנייד של אבא אבד אי שם באזור המערה. בצהרים בעוד עיקר הכח מכין ארוחה חורפית חזרנו בחירוף נפש תוך החלקות בבוץ לחיפוש האבידה שממש בשארית המוטיבציה נמצאה בריאה ושלמה אם כי טיפה מבוצבצת
ניסינו את מזלנו בבראן כמפלט לגשם אבל גם זה לא הלך. החלטנו לא ללכת עם העדר לביקור בטירה התיירותית של דראקולה. הסתפקנו בפירות יער ופטל והחלטנו על אחר הצהריים מנומנם בצימר
כשהגשם פוסק מחליטים לצאת לגיחה סולידית אל הלא נודע לאחורי הכפר מוצ'או. רגלית מהצימר...הנחלים הקטנים שוטפים עכשיו בשצף, גשרוני העץ הם בהחלט אטרקציה
קררררררר...אבל זה כל הכיף, לא?
מעמיקים פנימה לכיוון הגבעות
הבתים נעלמים, השביל הופך צר ומסתורי ובהחלט מפתה אותנו להמשיך ולגלות אותו. רק החושך המתקרב הבריח אותנו חזרה
הכל ממש ספוג מים
חיפושיות זרחניות
חשופיות צמאות מזדווגות
חבוי היטב באחורי הכפר בית נופש פרטי ומפואר. בחנייה רובצות מכוניות מהודרות, מסכי LCD ענקיים ניבטים מהחלונות. גם לכפרים המסכנים ברומניה יש אלפיון עליון
היה יום ארוך, רטוב, קר ומלא הפתעות. תנו לישון בשקט
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה