ובכן, אם בלוג -אז שיהיה בלוג. אך בשבילי זה לא בלוג של דג כי בלוג של...קצפת זה משום שבילדותי הילדים קראו לי "Doru Frisca" שזה "דורו קצפת" בגלל שמגיע מפישלר וגם כי הייתי בלונדיני ולבן מאד. אין פלא שלבן שלי, אריה (אדווין וגם ראול) לא נשארו זיכרונות כי מה יוכלו להיות זיכרונות אלה? תודה לאל, לא היו אירועים מרגשים בזמנו. אני בגיל ארבע בדיוק צפיתי מחלון חדרי לשריפה הגדולה של בית הכנסת הספרדי הגדול בבוקרשט CAHAL GRANDE - וגם זיכרון אבי לבוש בגדי צבא רומני כאשר שימש, כמובן ללא תשלום, כרופא במחנה שבויים רוסיים. גם אמא זוכרת את הניסיון הטראומטי של ענידת הטלאי הצהוב על דש מעילה והיריקה של אנשים ברחוב שקראו לה JIDOAVCA (ז'ידית).
או את אביה שהצליח לברוח מהחצר של משטרת יאשי איפה שנקראו היהודים במטרה לחסלם. אלה זיכרונות שלא ניתן למחוק וברוך השם שלכם לא היו כאלה .
נכון, הטיול הזה קצת נכפה עלינו. אנחנו רצינו לעשותו רק עם הילדים שלנו, כדי שיהיה באמת טיול במסלול היווצרות המשפחה מיאשי ואודובשטי, מטירגו מורש ובוקרשט. כמו שנאמר, עם ילדים קטנים המסלול משועבד לרצונם. עם זאת אני מקווה שלפחות בבוקרשט שהיא העיר שלנו ושלכם תוכלו לקבל קצת מושג איך היו חיינו בזמנים הטרופים של מלחה"ע השניה ותחת השלטון הדיקטטורי שהלך מן העולם, תודה לאל.
בבניית המסלול התחשבתי בעיקר ברצונות הילדים. אם ייצא בסדר – ואני מאד מקווה שכן למרות שתקלות יכולות להיות- כולם יהיו מרוצים. ואני מצפה בעיקר להזדמנות להיות עם הנכדים שלי יום – יום במשך שבועיים, להביא אותם למקומות יפים ביותר ולראות דברים שלא יכולים לראות בארצם. מקומות בהם אנחנו טיילנו בצעירותנו ואשר עומדים בזיכרוננו ורק מחכים לרגע בו יוכלו לצאת החוצה. אני מקווה שנועם, כבכורה בדור השלשי, תרשום את ההתרשמויות ואת הדברים המעניינים לזיכרון עולם!
אמאבא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה