שאלה: האם את מתרגשת לקראת הטיול ושאת תראי את כל המקומות שהיית בהם כשהיית קטנה?
תשובה: הרבה אנשים שאלו אותי לאן אנחנו נוסעים, ולכולם עניתי את התשובה השגרתית והטכנית: לטיול שורשים ברומניה. עד עכשיו זאת היתה אמירה חסרת משמעות. אבל, ככל שמתקרב יום הנסיעה אני מתחילה להפנים את הרעיון וההתרגשות מסתננת לאט לאט. גם אני, כמו אריה, לא זוכרת הרבה מתקופת ילדותי, למרות שהייתי בת 8 כשהגעתי לארץ (עניין מדאיג כשלעצמו...), לכן יש בי איזו תקווה כמוסה שהחזרה למקומות תחזיר גם את הזיכרונות.
שאלה: אם היו שואלים אותך איפה את יותר רוצה לחיות, בישראל או ברומניה, מה היית עונה?
תשובה: ברור שבישראל. זה הבית שלי, פה חייתי את החלק המשמעותי ביותר של חיי, כאן מדברים את השפה שאני מחוברת אליה, וממשיכים את התרבות היחידה שאני מרגישה קשורה אליה. רומניה הייתה רק ההקדמה, ועכשיו, כשאני מספיק רחוקה ממנה היא מצליחה לסקרן אותי מספיק כדי להכיר בה ואותה.
שאלה: מה היית רוצה שיהיה בטיול?
תשובה: בעיקר הייתי רוצה שתהיה זרימה והרמוניה בין כל הצרכים של כולנו. אני יודעת שזו דרישה בלתי אפשרית, אבל זה הדבר שאני חרדה ממנו במיוחד. הייתי רוצה שכולנו נעבור בשלום את הטיול, ונראה את הילדים מאושרים ובייחוד תום (כי אם הוא יהנה - כולנו נהנה...), שגם לנועם יהיה טוב במעמדה העדין בין נערות לבגרות, שלאריאל אופיר ורוני תהיה אידיליה משולשת ואולי בכלל שלכל החמישה תימצא שפה משותפת. הייתי רוצה שלא יהיו הוויכוחים האינסופיים בין סבא וסבתא על "מי צודק" ו"מי זוכר יותר מדויק", ושאיזו פיה טובה תעלים את מימד הלחץ של סבתא, של אריה ושלי (מישהו כבר הזכיר את הגנים של משפחת פישלר?)
שאלה: ומה היית רוצה לעשות בטיול?
תשובה: הייתי רוצה כמובן ללכת לכל המקומות שנהגנו ללכת אליהם כשהייתי ילדה, אבל גם לראות כמה שיותר מקומות שסבא וסבתא קשורים אליהם. הייתי רוצה שנטייל בהרים שבהם טיילנו סבאסבתא אריה ואני בחופשות הקיץ המשפחתיות שהיו לנו שם.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה