לאט אנו גולשים החוצה מהאווירה העירונית. במהלך ההתרגלות לנסיעות אני יושב ליד אמא ושומע חלק גדול מהסיפור שירכיב את הרשומה הבאה. בהמשך, תחנה ראשונה, קורטאה דה ארג'ש (Curtea de Arges), חצר הארג'ש. הארג'ש הוא אחד מנהרותיה הגדולים של רומניה. בעיירה נמצא אתר מושך מבקרים. מדובר במנזר יפה. המיוחד בו הוא הכנסייה בעלת הצריחים הבנויים אלכסונית ובכלל שטח מטופח ונעים לביקור. תחנה קצרה. בכל זאת ליהודים זה לא ממש עושה את זה. מדובר בחימום נחמד לקראת המסע הארוך ברחבי המדינה. יש כאן בהחלט היסטוריה אבל אולי זה הזמן לקבל החלטה. לא נכסה כאן הסטורייה וסיפורי מקומות כשמדובר באתרי התיירות, אלא נתמקד בתמונות ויותר בחוויות האישיות שלנו מהמראות.
הכנסייה של קורטאה דה ארג'ש. התצורה האלכסונית יחודית
לכנסייה יש אגדה מצערת שדומה במעט לסיפור בת יפתח אצלינו
מבנה המנזר של קורטאה דה ארג'שמתקרבים להרי הפגאראש. היום נחצה אותם. רגע לפני הטיפוס עוצרים לאכול מתחת לטירתו של הנסיך וולאד דרקול. מדובר בנסיך (DOMNITOR) שנודע במדיניות היד הקשה שלו. בנו, גם הוא וולאד בעצמו, לקח את נושא היד הקשה צעד אחד קדימה. הא קיבל את הכינוי "צֶפֵּש", שמשמעותו "משפד". אם עוד לא הבנתם הוא נהג להעניש את אלה שהיה מגיע להם באמצעות שיפודם על כלונסאות עץ מחודדות. סופר זריז כזה או אחר לקח את הסיפור האכזרי והפך אותו לאגדה על ערפדים ורוזן בשם דרקולה, מה שהפך להיות אולי הפרסום הבינלאומי הכי גדול של רומנייה. הנוף נהיה הררי ויערות ירוקי עד הולכים ומצטופפים על הכביש מאיימים כמעט לכסות אותו. הכביש הופך צר ומפותל וככל שעולים מקבלים תצפיות מרהיבות מכל הכיוונים.
והנה ניגלה סכר וידררו, Vidraru. אגם ענק נוצר מאחוריו והמשך הטיפוס מלווה את קו החוף של האגם הגדול הזה.
קשה לראות מבעד לעצים הצפופים והעייפות משתלטת והופכת לנימנום קל. ההתעוררות הבאה היא כבר לנוף חשוף, בגובה סוב אלפיני בו נעלמים העצים מה שמאפשר תצפיות מדהימות מכמעט שיא הגובה. זרזיפי מים ההופכים למפלים. מלכודת התיירים מזמנת לנו שולחנות ערוכים גבינות מעושנות, מני קוסטיצות (פורמט מעושן מלא שומן של בשר חזיר), פירות וקוזונאק שעוד יהפוך ללהיט אצלנו.
המפל על סף הפיסגה. שם נפתח הנוף וקצת טיפסנו להתקרב למים
אגם בלאה. סוג של ציורי. יפה מאד לקראת ערב מהנקודה הזאת
נשאר עוד ממש קצת שלג
טובלות רגלים באגם"נחתנו" בטרנסילבניה. יום ראשון של קילומטראז' ארוך ברכב, בדרכים איטיות בעלות נתיב יחיד, באיכות סבירה. תיירים רבים בסביבה. בעיקר רומנים כנראה. זה יהיה הפורמט שילווה אותנו גם בהמשך הימים; נסיעה, נסיעה, נוף ירוק ואינסופי דרך החלון, עצירה בנקודות אטרקטיביות.
הירידה המפותלת ממעבר ההרים עד למטה לטרנסילבניה
הכבשים צובעים את המדרונות התלולים מאד בנקודות לבנות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה