עיר המשמשת מוקד תיירותי בזכות מספר אתרים. אנו ביקרנו בשניים. לא אטרקציות היסטריות.
מכרה המלח – מכרות המלח משמשים כאתר מרפא מפורסם ברומניה. יתרונם הגדול באקלים המיוחד והקבוע ששורר בתוכם. טמפרטורה קרירה ואוויר איכותי מביא לשם כל מני חולים בבעיות נשימה למיניהן שיושבים באקלים המכרות ונושמים את האוויר לפי הוראות הרופא.
חוץ מזה פעם כרו שם מלח. הכרייה יצרה אוסף של אולמות ענק, אבל ממש ענק שכל קירותיהם עדין מאד מלוחים (טעמנו, זה בדוק). הביקור מעט מוזר. לא מדובר בסיור קבוע במכרה, במהלכו יראו לכם כל מני דברים, אלא מעין מקום שהאנשים פשוט באים אליו להעביר את הזמן, להעביר ממש כמה שעות. ההגעה היא באוטובוס הנכנס עמוק פנימה לניקבה העליונה. משם גרם מדרגות עצום מוריד אתכם לאולמות, ברגל.
באולמות תמצאו שולחנות פיקניק, המון מתקני צעצועים מעץ לילדים (נדנדות למיניהן), מתנפחים (תשלום נוסף). מגיעים עם כל מני שש-בש או בדמינטון (המקביל הישראלי למטקות אבל מאד מאד שקט). אוכלים ארוחה קלה, הילדים משחקים, אפשר לקנות כל מני גבישי מלח יפים, יש קפיטרייה ואפילו כנסיה. במפלס הביניים, בדרך החוצה, תמצאו מסעדה (לא יקרה). האוכל סביר, חווית האכילה בנקבות נחמדה. כדאי להתלבש היטב. הטמפרטורה נמוכה וככל שנשארים יותר מרגישים שנהיה קר יותר.
אגם הדוב – אגם הליו-תרמי לרחצה. אגם שנוצר מפריצת מים מעומק האדמה. המוני מתרחצים המתנחלים על דק עץ צפוף. המים בטמפרטורה קבועה כל השנה, מלוחים למדי (פחות מים המלח). במקום שרותים, מקלחות ותאי הלבשה. הכניסה בתשלום.
אנקדוטה – בין השעות 13-15 אין כניסה למים. המצילים בהפסקת צהריים. למה אי אפשר לארגן את זה במדורג? לרומנים התשובות. בכל מקרה בשעות האלה משטחי הדק עמוסים בצפיפות גבוהה באנשים (כשבזמן הרחצה הם עמוסים בעיקר במגבות שמשמשות לשמירת מקום לאותם אנשים שכרגע במים). לקראת השעה 15 מתחילה תכונה באזור קו המים. אף אחד לא טובל אפילו רגל. כלום. זזים בעצבנות. מתחיל אצלי המתח של "איך מתבצעת החזרה למים? מי קובע מה השעה המדוייקת?". ברגע האמת מסתבר שאין מקום להגדלת ראש אישית. בשעה 15 בדיוק, זמן הנהלה, קורעת צפירה עזה את האוויר וכמו במטה קסם הלחץ מתפוגג והמים מתמלאים באנשים באחת. מדהים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה