מעבירים את הזמן הארוך בדרכים בצפיה היומית ב...בוב ספוג. תום בשעת ריכוזלמרתה היתה אחות חורגת בשם אנג'לה. לאחר המלחמה התחתן איתה ננה בומי מחדש. הוא גם הצליח לקבל חזרה את רכוש המשפחה. חלק ממנו היה בית גדול ויפה בכפר טוֹפליצַה (Toplita). החל מגיל 12 התארחה אמא בכפר במשך שלושת חודשי הקיץ. היא זוכרת חצר ענקית, דשא גדול ועצי פרי בקצהו. במשך 4-5 שנים, עד סיום לימודיה התיכוניים, היתה עושה מדי שנה את הדרך הארוכה לבד (לא יאומן!!), ברכבת, מבוקרשט לטופליצה. בטופליצה היו ה"קרמשניט והדוֹבּוֹש הטובים בעולם". מדובר כזכור באזור טרנסילבניה עם ההשפעה ההונגרית החזקה. שתי בריכות היו בכפר. "שטרַנד" הוא המונח המקומי לבריכה. אחת קטנה, בה למדה אמא לשחות ושנייה, גדולה יותר אליה היו מטפסים דרך ארוכה יותר ברגל.
נוף הנהר היפה נראה היטב בדרך למעלה
מסתבר שהנהר לא רק לנוף. החום הכבד מבריח אליו להתרעננות 
השטרנד - סתם בריכת שחיה אבל במקרה הזה עם היסטוריהאין ספק שהשואה הותירה צלקות עמוקות במשפחת אמי. קשה לדעת מה בדיוק עבר על נהנה בומי ובנו באנדי. הם לא הרבו לדבר על כך אבל השריטות ניכרו בהם תמיד כנראה. כשכבר נישאלו הם ליוו את הסיפורים בצחוק בשעה שאחרים הזילו יותר מדימעה אחת. אולי מעין תגובה טראומטית. היתה גם סוג של התקרבות קלה אל האמונה בעקבות הטרגדיה הקשה של איבוד המשפחה. אמא זוכרת ארוחות שלא התחילו בלי תפילה של נהנה בומי. גם סבא טוטי היה מקפיד ביום כיפור לשמור לעצמו יום חופש וללכת לבית הכנסת להתפלל על משפחתו שנירצחה. אמא גם מספרת של ימים שישנה עם ספר תהילים מתחת לכר.
מרימים כוסית או יותר נכון בקבוק לרגל שחזור חגיגת העוגות בטופליצה
ואיזה חגיגה זו היתה. בקפיטריה של טופליצה. התחשק לנו קפה וקיבלנו ערימת עוגות. גם הדובוש מככבתגראציילה, אישתו הראשונה נישארה עמוק בליבו כנראה ואמא מספרת כי אמר כי היא כנראה האישה של חייו. מסוג המשפטים הגדולים שנראה שהיו נאמרים בתקופות האלה ופחות בימינו. כך או כך, לאחר יציאתו לגרמנייה דאג להוציא את גראציילה באמצעות תשלום כספים במקומות הנכונים ברומניה. היא באה אליו והם התחתנו שוב וחיים יחד עד היום. בשנים האחרונות הפך באנדי את השואה לסוג של "תחביב". מתעניין, קורא, חופר. ביד ושם בילה שבוע וחקר את קורות משפחתו.
והנה גם אנו מגיעים לטופליצה. לא תמצאו בה שום דבר מיוחד ששווה לראות אותו. עוד אחד מהמוני כפרים רומניים טיפוסיים ואולי גם חד-גוניים. את הבית היפה של ננה בומי כבר מזמן אי אפשר לראות. הכפר שינה פניו לחלוטין והבית נהרס. גם הרחוב הראשי, אשר קרוב אליו היה הבית, נראה אחרת. עצרנו בו וניכנסנו לבית הקפה המקומי בדיוק בזמן סיום התפילה של יום ראשון בכנסייה המקומית. אחרינו באו התושבים המקומיים לבושים בבגדי יום א' החגיגיים שלהם. העמסנו מבחר עוגות ממיטב תוצרת הקפיטריה. הדוֹבּוֹש אמנם כבר בנוי אחרת היום, לפי אמא, אבל אנחנו לפחות סגרנו מעגל. עלינו גם לשטרנד, לבריכה הגדולה. הנוף מלמעלה מקסים וצופה אל נהר המוּרֶש המלווה אותנו גם ככה לאורך הדרך. ערימות החציר הטיפוסיות מפוזרות בשדות מתחתינו. הבריכה התכולה, מוקפת יער, דשא וצימחייה. נראית נחמד, אבל גם היא בעצם רק בריכת שחייה טיפוסית. בזמן שהאוטו התגלגל חזרה בירידה שזה עתה עלינו ניסינו לדמיין את אמא הילדה מטפסת לה ברגל בחום הקיץ מצפה כבר לטבילה צוננת. לא יודע אם אנחנו הצלחנו אבל נראה לי שהיא בטוח ניזכרה.
מקושט. תענוג להתבונן
ולא רק להתבונן. טעימות מקיר לקיר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה